הקדמה
כבר הרבה זמן שאני מתכנן לנסוע לסינגפור. ליתר דיוק – מאז 'סדרת המופת' של חיים הכט אי שם בתחילת שנות האלפיים.
אממה "סאנשיין"? מדובר ביעד יקר.
כמה יקר? אני עוקב אחריו כבר סדר גודל של 5 שנים – כמעט ברמה יומית – והוא כמעט ולא יורד מאיזור ה-700-750 דולר לחברות בסיסיות כמו אוזבקיסטן איירליינס, וכ-800-850 דולר לפחות לחברות מערביות.
במקביל, אחי משגע אותי במשך שנים שהוא רוצה לטוס עם סינגפור איירליינס.
עכשיו, אני מבין שזו אחת החברות הטובות בעולם, ושמקבלים גלידת האגן-דאז במטוס.
אבל נו באמת – לשלם 1000 דולר פלוס רק בשביל האגן-דאז? לא בבית ספרו של צייד טיסות זולות!
אז החלום חיכה לו במשך שנים…
פריצת הדרך הגיעה לפני כחצי שנה, כאשר חברת לואו קוסט סינגפורית בשם Scoot החלה לבצע טיסות ישירות מסינגפור לאתונה.
(https://www.flyscoot.com/en/)
כשבדקתי את המחירים שלהם – לא האמנתי למראה עיניי – כ-350 יורו – זה המחיר להלוך – וגם לחזור (אם כמובן לא תמצאו את עצמכם בכלא הסינגפורי בגלל לעיסת מסטיק רחמנא לצלן).
מדובר, אגב, בטיסת הלואו קוסט הארוכה בעולם – כ-11 וחצי שעות של התענגות על המחיר הזול. או ליתר דיוק – התענגות על החלום הרחוק למיטה נוחה בסיום הטיסה.
ומה יותר נחמד מלסקר עבורכם את טיסת הלואו קוסט הארוכה בעולם?
אז החלטתי להיענות לאתגר ולבלות שבוע שלם בסינגפור! וכמובן שהזמנתי גם את אחי להצטרף.
כעת נותרו לי רק שני דברים ברשימת המשימות: למצוא טיסה לאתונה – ולהזמין את הטיסות.
מצליח ובניו בע"מ
הטיסה הכי זולה שמצאתי לאתונה היתה עם Aegean היוונית ב-100 דולר.
מדובר בחברה ששייכת ל-Star Alliance (כן, זו של לופטהנזה וסינגפור איירליינס).
אני חייב להודות שהיה לי קשה באצבעות להזמין כרטיס שלא בלואו קוסט. מילא הטיסה, אבל להגיע לטרמינל 3 ולא לטרמינל 1?? אני עוד עלול להרגיש כמו אוליגרך…
אז אחרי לבטים 'רבים', ומאחר והכרטיס היה ללא מזוודה, מושב או שאר מיני מותרות – איכשהו בלעתי את הצפרדע.
הזמנת הטיסה עם Scoot, לעומת זאת, התבררה כמשימה הרבה יותר מורכבת.
מדוע אתם שואלים?
ובכן, החברה הזו דוגלת כנראה במימוש הכי טוב של 'שיטת מצליח' שראיתי מימיי.
כמעט בכל מסך שמתקדמים בו בהזמנת הכרטיס באתר שלהם, נוספת להזמנה 'עלות עלומה' זו או אחרת של עשרות יורו, וצריך באמת להיות מפצח חידות של חמיצר בשביל להבין איך לעזאזל מורידים את התוספת בכל שלב כזה…
זה מתחיל כבר בבחירת הטיסה, כאשר מסיבה כלשהי כשבוחרים את המחיר הבסיסי – מקבלים את המחיר עם מזוודות (43 יורו נוספים לכל כיוון).
המסך של בחירת המושבים היווה אתגר מיוחד – רבע שעה חפרתי בו עד שהבנתי איך מבטלים את בחירת המושב האוטומטית (26 יורו להלוך-חזור).
התשובה, אגב, מופיעה במהופך בסיום הפוסט – כמיטב המסורת של חידות מעין אלו…
וככה, בשביל הגראנד פינאלה – חטפתי עוד 'קנס' של 14 יורו בגלל ששילמתי, השם ירחם, בכרטיס אשראי.
כשבדקתי איך אפשר להימלט מהקנס הזה, גיליתי שהדרך היחידה היא להזמין את הכרטיס ממכונה מיוחדת, שנמצאת – איך לא – בסינגפור…
אז אחרי כל התלאות האלה סיימתי סופסוף את ההזמנה – והתחלתי לתכנן את הטיול…
התוכנית
הטיסה לאתונה יוצאת ב-6 בבוקר מנתב"ג.
זה אומר שצריך להגיע לשדה מאוד מוקדם – בשעות שאנשים נורמליים נמצאים עמוק במיטה, וחולמים על לטוס לחו"ל בשנקל…
הקונקשן באתונה יצא יחסית טוב – כ-3 שעות וחצי.
הטיסה של Scoot היתה אמורה לנחות בסינגפור ב-3 בלילה/בוקר.
זה אומר שהיינו צריכים 'לשרוף' באיזושהי צורה כמעט 12 שעות עד לצ'קאין למלון – ואז להתרסק על המיטה.
גם בחזור – הטיסה ממריאה בשעה דומה – והיינו צריכים למצוא מה לעשות מהצ'ק-אאוט ועד אליה.
הפתרון, אגב – לא היה מסובך מדי. שדה התעופה של סינגפור, Changi, נחשב למספר 1 בעולם כבר לא מעט שנים. מדובר בלא פחות מעיר – קניון ענק, שיש בו כל כך הרבה אטרקציות לנוסעים – שאפשר לחשוב שאין טעם בכלל לצאת לעיר…
מסעדות, גינות קקטוסים, גינות פרפרים, בריכות עם דגי זהב, בתי קולנוע, לאונג'ים עם מיטות – You Name It. אחלה מקום לבלות בו הרבה שעות לפני הטיסה.
בחזור, התמונה היתה קצת פחות ורודה: הנחיתה באתונה מסינגפור תוכננה ל-9 בבוקר, והטיסה לת"א רק ב-11 בלילה. המשמעות: יום שלם לטיול באתונה, בתקווה אחרי שינה סבירה בטיסה מסינגפור.
מאתגר!
בורקס יווני מעושן
טוב, אז על הפינוק של לטוס מטרמינל 3 כבר דיברתי – באמת הרגשתי שלא מגיע לי – הרי אני רגיל לטרמינל 1…
הטיסה עם Aegean היתה נחמדה – המטוס אמנם היה מלא, אבל המושבים סה"כ היו נוחים.
אפילו קיבלנו בורקס בתור ארוחת בוקר, מה שבאמת גרם לי להרגיש שאני מתפנק…
רואים? יש גם יתרונות בהתרגלות לסטנדרטים של לואו קוסט 🙂 .
נחתנו באתונה, וחיכינו לביקורת הדרכונים.
שם, מול פקיד ההגירה, פגשנו בפעם הראשונה בטיול את גישת ה"עזוב אותי, באמא'שך " היוונית הטיפוסית.
הגישה הזו נותנת הרגשה שלמי שמדבר איתך באמת אין כח לכלום.
שכל מה שהוא רוצה זה לחזור הביתה אחרי יום העבודה הקשה של 4 שעות, לאכול איזה בורקס פטה, קצת אוזו וללכת לישון… ממש 'שגרה שוחקת'.
שדה התעופה עצמו של אתונה יחסית קטן, ונחמד.
היתה לי איתו רק בעיה אחת: איזה גאון 'תקע' באמצע הטרמינל חדר עישון עם שתי דלתות.
הוא הגדיל לעשות, וליד כל אחת מהן שם מאוורר ענק, שמעיף את כל הסירחון של הסיגריות ברחבי הטרמינל.
ומאחר ולעבדכם הנאמן יש 'אף רגיז', הוא הרגיש את הסיגריות טוב טוב…
מכל מקום – לאחר כשעתיים של המתנה – עלינו למטוס.
החיים במושב
לטיסה של Scoot לסינגפור אי אפשר לעשות צ'קאין באינטרנט, אז הלכנו לעמדת הצ'קאין בשדה באתונה.
שם, אמר לנו הנציג שהטיסה חצי ריקה, ונוכל לעבור מקומות אחרי ההמראה.
אז התחלנו לפנטז על בלוק שלם של מושבים רק לעצמנו ועל שינה עמוקה בדרך…
יתרה מכך – למי שמעוניין, Scoot עושה מכרז לשדרוג למחלקת הביזנס שלהם. המכרז מתחיל מ-165 יורו לכיוון, ומתבצע באינטרנט.
מחלקת הביזנס עצמה דומה יותר ל-Premium Economy (מדובר ב-7 מושבים בשונה במקום 9, ומרווח לרגליים של 38 אינץ' במקום כ-30-32 במחלקת התיירים) – עדיין שווה.
בשדה עצמו גילינו, שהמחיר יורד אפילו יותר לקראת הטיסה – כ-120-130 יורו, ועל המטוס עצמו הוא אפילו יותר נמוך (אם נשארים מקומות)…
מאחר והטיסה היתה אמורה להיות חצי ריקה – ויתרנו על התענוג בשלב הזה.
הטיסה מבוצעת במטוס 787 דרימליינר החדיש.
המטוסים ברמה יחסית גבוהה, ודי הפתיע אותי לגלות שהמושבים רגילים לגמרי – ואפילו עם הטיה אחורנית של גב המושב!
אחי ואני נכנסנו למטוס, התיישבנו במושבים שלנו בסוף המטוס – וחיכינו שהוא יתמלא בשביל שנוכל לעבור מקום – כמו שהנציג הבטיח לנו…
עוברות כמה דקות, ואנחנו קולטים שהמחלקה שלנו מלאה עד אפס מקום. לא ברור לנו איך – כי הבחור אמר שהמטוס חצי ריק!
החלטנו לקחת את העניינים לידיים ולחפש איפה נמצאים כל המקומות הריקים במטוס – אולי על הכנף, אולי בתא המטען – משהו שם הלך לאיבוד…
התחלנו להתקדם במטוס, ולבסוף הגענו למחלקה שמעל לכנף. שם כבר המצב היה הרבה יותר טוב – היא היתה ריקה לחלוטין. נמצאה האבידה!
כנראה ש-Scoot שמה את כל ה'קמצנים' מאחורה, שילמדו להזמין מושב בתשלום…
האמת היא שזה די הדהים אותי – כי זה אומר שלא רק אני פתרתי את החידה של חמיצר והבנתי איך מבטלים את בחירת המושב כשמזמינים את הכרטיס 🙂
מכל מקום – כל אחד מאיתנו תפס לעצמו בלוק של מושבים לקראת הטיסה הארוכה…
מאנצ'יז בשחקים
גלידת האגן-דאז
אז אחרי שהתיישבנו – כל מה שנותר לנו לעשות הוא לטפל בעניין האוכל.
כאן, Scoot כבר התחילו לאתגר אותי, כי לפי מדיניות הטיסה שלהם אסור להביא אוכל מבחוץ.
אתם קולטים? טיסה של 11 שעות, ואסור לכם להביא אוכל שלכם. "או שתקנו מאיתנו, או שתרעבו!"
כמובן, שבתור צייד טיסות זולות מדופלם, כבר התחלתי מראש לתכנן איך לתזמן את הארוחות בארץ ובאתונה בשביל להימנע מתשלום על ארוחות במטוס…
הדבר ששינה את הגישה הוא המושבים – כי אחרי שהשגתי בלוק של מושבים – הרגשתי שאני יכול קצת לפרגן ל-Scoot (או לעצמי) ולהנות מאיזו ארוחה נחמדה.
והאמת היא שאחי ואני לקחנו את זה קצת רחוק מדי – כי פשוט מצאנו בתפריט שלהם את כל מה שנוסע עם מאנצ'יז צריך: אוכל הודי, אוכל סיני, גלידת האגן דאז (רואים? לא צריך סינגפור איירליינז!), נאצ'וס עם סלסה או גבינה מותכת, ובשביל להתעורר – קפה בטעם אגוזי מקדמיה.
בקיצור – יצאנו לארג'ים (תרתי משמע) מהטיסה…
השורה התחתונה – הטיסות עם Scoot היו מעולות: הכסאות נוחים, השירותים נקיים, השירות עצמו טוב כמו בכל חברה סדירה מהמזרח הרחוק.
היעדר הארוחות לראייתי הוא דווקא יתרון – אין המתנה של שעתיים בתחילת הטיסה לארוחות מה שמאפשר לישון יותר, ואין תור ארוך ובלתי נסבל לשירותים.
ומה עם מזוודה? ובכן, טרולי זה דבר ענק למי שיודע איך לארוז…
ולחובבי תיקי הגב – יש תרמילים בינוניים שלא יביישו אף מטייל בטרקים – ועומדים בכיף במגבלת המימדים – כ-55X45X25 ס"מ.
הדבר היחיד שיש לי לומר לרעת הטיסות היא רמת הניקיון. אז נכון, אמנם השירותים יחסית נקיים, וכך גם המעברים.
אבל למרות שהמטוס חדש, יכולתי להרגיש לא מעט אבק שכבר הצטבר במטוס – שפשוט לא ניקו אותו בין הטיסות. למי שרגיש – חשוב לשים לזה לב.
הדבר האחרון שחשוב לדעת: בדומה לחברות אירופאיות אחרות, הטיסה עוברת מעל מדינות ערב.
בהלוך עברנו מעל סעודיה ומדינות המפרץ, ובחזור מעל איראן…
העט הירוק מכה פעמיים
לאור עיכוב קל בטיסה, נחתנו בסינגפור לקראת השעה 4 בבוקר.
כעת, היינו צריכים למצוא מה לעשות עד שיגיע הבוקר שבו נוכל לנסוע למלון, לשים שם את התיקים ולהמשיך לטייל בעיר עד למועד הצ'קאין.
לא עברו שתי דקות מהרגע שירדנו מהמטוס, ומצאנו מושבים עם מכונות מסאז' לרגליים.
מיותר לציין שתוך 3 שניות בדיוק המסאז' התחיל לעבוד, ולא הפסיק למשך השעה הקרובה 🙂 .
לאחר מכן המשכנו לטייל ברחבי הטרמינל.
לפי הנציג בטרמינל, מסתבר שניתן לשהות בטרמינל לפני ביקורת הדרכונים עד 24 שעות.
אם תחשבו על זה לרגע – זו תפיסה מדהימה – הלא בכל שעה שעוברת צריך להוציא עוד קצת כסף על אוכל וקניות, לא? קפיטליזם במיטבו.
בכל אופן, לאחר כמה שעות יצאנו לכיוון ביקורת הדרכונים.
בביקורת הדרכונים היה תור ענק…
נראה לכם?? זו סינגפור, לא חיכינו 10 שניות 🙂
אחי עבר ללא בעיות, אבל כאשר אני ניגשתי לפקיד ההגירה – הוא מיד זיהה בעיה חמורה.
מילאתי את הטופס בעט ירוק, במקום בעט כחול / שחור.
זה היה אסון!
כמובן לא בגלל שהסינגפורים רצו את הטופס בעט כחול, אלא בגלל שהעט הירוק דלף לי בטיסה, וחבל – כי דווקא מאוד אהבתי אותו…
בכל אופן – הוא נתן לי טופס חדש עם עט שחור, אותו מילאתי על הדלפק, כמובן לא לפני שהציע לי להתכבד בשלל סוכריות לרווחת הנוסעים… שירותיות כמו בספר.
וזהו! הגענו לסינגפור בקצת יותר מ-500 דולר!
אז עד כאן על איך מגיעים בזול לסינגפור בטיסת הלואו קוסט הארוכה בעולם.
עוד על מה יש לעשות ולראות בסינגפור אחרי שמגיעים אליה בקצת יותר מ-500 דולר – בפרק הבא…
ולחדי הזיכרון מביניכם – יש לי עוד חוב אליכם – התשובה לחידה הקשה – כיצד לבטל את בחירת המושב בתהליך הזמנת הטיסה ב-Scoot. התשובה במהופך (הכותב אינו אחראי על מסכים או שרירי צוואר שיישברו בעת הקריאה…)
