כבר הרבה זמן אני תוהה האם זה אפשרי לעשות טיול באירופה בפחות מאלף ש"ח – כולל הכל, אבל הכל: טיסה, מלון, תחבורה, אוכל, הכל.
עד לפני כמה שנים זה היה באמת בלתי אפשרי.
אבל היום בעידן הלואו קוסט זה הופך ליותר ויותר בר השגה.
ולמי מכם שמתחכם ואומר "כן, אבל אפשר לישון באכסניה עם עוד 11 אנשים בחדר" – אז לא, הכוונה היא לחדר פרטי.
אז בשביל להעמיד את הקונספט במבחן, בחרתי ביעד מאתגר במיוחד: לונדון.
בשלב הזה כבר שמעתי את כולכם אומרים "אין מצב! הוא מבלבל את המוח!"
וזו בדיוק הסיבה שהחלטתי לבדוק את הנושא.
האתגר
האתגר הגדול עם לונדון הוא בשני היבטים מרכזיים:
ההיבט הראשון והברור הוא להגיע ללונדון – הטיסות.
ואלו לא ממש זולות. מדובר בטיסה של כחמש שעות מישראל, וזה מאתגר אפילו את חברות הלואו קוסט הגדולות…
ההיבט השני הוא איך להישאר בלונדון בלי לשבור את הכיס.
המלונות בלונדון הם מהיקרים בעולם, ובהרבה מקרים לילה אחד יכול לעלות יותר מהטיסה…
וגם אם צולחים את שני האתגרים האלה, צריך גם להתנייד בעיר, לאכול בה ואפילו לארגן קצת שופינג…
משימה בלתי אפשרית! (נראה לכם?!)
אז עם האתגרים האלה – ניגשתי לעבודה.
הטיסות
טיסות סדירות ללונדון עולות בסדר גודל של מאות דולרים (נניח כ-500 דולר).
תהפכו את זה לשקלים וזה בערך סדר הגודל של טיסות לואו קוסט 'סטנדרטיות' ללונדון.
כמובן שזו לא אופציה ב'אתגר האלף'.
אבל…
ממש לאחרונה נפתח קו חדש של וויזאייר מעובדה ללוטון.
ובשלב מסויים בימים השמחים של הבלאק פריידיי – הגיעה ההזדמנות המיוחלת.
208 ש"ח בלבד!!!
אה, וזה לשני אנשים (כולל ההנחה של חברי המועדון של וויזאייר)…
מיד הודעתי לאחי שיתחיל להתכונן, נוסעים.
הלינה
המלונות בלונדון נוטים להיות יקרים בצורה לא סבירה, אפילו יותר מדירה מחולקת ל-5 במרכז תל אביב…
אמנם יש מלא מלונות, אבל גם אם מתרחקים קצת ממרכז לונדון הכיס עדיין כואב, ואפילו AirBnB לא נותנים מענה לבעיה…
עד שנזכרתי שאיזיג'ט התחילה להפעיל מלונות ברחבי אירופה (באמצעות זכיינים).
איזי הוטל (Easyhotel) הם נקראים, ומדובר כמובן בקונספט מעניין של מלונות לואו קוסט.
איך זה עובד בדיוק? החלטתי לבדוק!
אז לפי השמועות, המלונות שלהם נמצאים באזורים לא מאוד יוקרתיים (ניסוח עדין), והם מאוד בסיסיים – רק מיטה ושירותים.
רוצים Wifi? תשלמו. ניקיון? תשלמו. קפה? תשלמו.
עוד נייר טואלט לישבן הרגיש? ניחשתם נכון – תשלמו (לא, סתם – נייר הטואלט הוא בחינם – שאלתי…)
מצד שני, המחירים שלהם מגוחכים – ומתחילים בכ-20 פאונד בלילה לחדר זוגי.
לאיזי הוטל יש כמה מלונות בלונדון, ושניים מהם נמצאים ממש במרכז העיר: ויקטוריה (ליד תחנת הרכבת המרכזית), ופדינגטון (קרוב לרחוב אוקספורד והייד פארק).
3 ימים במלון ליד תחנת הרכבת ויקטוריה במחיר של 120 פאונד (כ600 ש"ח לזוג) זה בדיוק מה שהייתי צריך בשביל האתגר!
(אגב, לקמצנים ביותר יש גם חדר ב-90 פאונד – ללא חלון…)
סיכום ביניים עד כה:
208 שקל טיסות, דלק לעובדה כ200 ש"ח (באוטו חסכוני כמובן), וכ-600 שקל מלון.
רגע! אבל נוחתים בלוטון! איך בדיוק מגיעים משם ללונדון??
אז בדיוק בשביל זה המציאו את Easybus. גם הם שייכים, ניחשתם נכון, לבית היוצר של איזיג'ט.
הם מפעילים העברות באוטובוסים מלוטון ללונדון במחירים נמוכים – אפילו פחות מ10 פאונד הלוך-חזור – אם מזמינים מספיק זמן מראש.
בקיצור: סגרנו את כל המסגרת של הטיול: טיסה, מלון והעברות לשדה התעופה בכ-550 ש"ח לאדם.
זה כמובן משאיר לכל אחד כ-450 שקל להוציא על מסעדות ופינוקים. ומאחר וסכום כזה היה יכול לסגור יומיים אפילו בארץ, כנראה שהתקציב שהוגדר אכן אפשרי!
אז איך נראית נסיעה ללונדון ב-1,000 ש"ח כולל הכל?
הטיסה
טוב, אז על הטיסות מעובדה כבר שמעתם.
ולמען האמת, הן זן נכחד – בגלל שהחל מעוד כחודשיים שדה התעופה רמון יתחיל לעבוד במלוא המרץ, ועובדה ייסגר.
אז מעבר לעובדה הזו (תרתי משמע), וגם מעבר למחיר הזול של הטיסה, מגולם בטיסות הללו אלמנט נוסף: הטיסות חצי ריקות.
ככה היה בטיסה לסופיה, וככה גם בטיסה הנוכחית ללונדון.
כמובן שעבור צייד טיסות זה נהדר, כי המשמעות היא שאפשר להעביר חמש וחצי שעות טיסה ברביצה אופקית על 3 מושבים, שלא לדבר על שינה רחמנא לצלן.
החלק היחיד שמבאס הוא הנחיתה ב1:30 בלילה, מה שאומר שעד שמסיימים את ביקורת הגבולות, האוטובוס של 1:55 ללונדון כבר יצא, וצריך להמתין עוד שעה שלמה לאוטובוס הבא.
או במילים אחרות – הגעה למלון באיזור 4 בבוקר…
איך בדיוק נראה מלון לואו קוסט והאם הוא שווה?
ובכן, התשובה מורכבת…
תראו, קודם כל – החדר הזוגי ממש, אבל ממש פצפון.
עד כדי כך, שכל מה שיש בו הוא מיטה זוגית סטנדרטית, ותא שירותים/מקלחת שלקוח ישירות מהמטוסים של איזיג'ט (אגב, השירותים בוויזאייר אפילו יותר קטנים).
וזה עוד החדר עם המיטה הזוגית הסטנדרטית והחלון.
אני לא רוצה לחשוב איך נראה החדר עם המיטה הזוגית הקטנה שעולה אפילו פחות, ואפילו בלי החלון…
בקיצור – מי שחשוב לו קצת יותר מרחב יסבול מאוד.
אבל אם אתם מאלה שאוהבים לטייל מצאת החמה עד צאת הנשמה, וזקוקים רק למקום להניח בו את הראש – זו אופציה מאוד מעניינת (וזולה).
רק שימו לב לא לסיים את נייר הטואלט, כי זה עולה הרבה 🤣 (שוב – צוחק, נייר הטואלט בחינם, שאלתי…)
אה, ורצוי לקחת בחשבון את התוספת של 5-15 פאונד על חבילת אינטרנט אלחוטי (לחפש מבצעים בעת ההזמנה).
ההודי ששבר לי את התקציב
טוב, אז אחרי שישנו קצת בטיסה, ואחרי זה עוד קצת במלון, קמנו בבוקר/צהריים עם רצון עז להתחיל לטייל בעיר.
מאחר וזה לא ביקור ראשון ואפילו לא שני שלנו בלונדון, בחרנו להתחיל עם גיחה זריזה לאיזור קובנט גרדן (Covent Garden).
מי שלא מכיר – זה מעין מתחם קניות מגניב ומומלץ ביותר במרכז לונדון.
בקובנט גרדן יש 2 מקומות מאוד נחמדים: האחד נקרא Hotel Chcolat (רשת של שוקולדים). אמנם יש עוד לא מעט סניפים של הרשת בלונדון, אבל הסניף בקובנט גרדן מגניב במיוחד, כי הוא כולל מדרגות, וחנות שלמה – כולל בית קפה – מתחת לקרקע. פנינה אמיתית!
המקום השני הוא חנות של פשטידות (pies), שגם הן מוכנות במקום ושוות ביותר.
לאחר מכן המשכנו לכיוון Leicester Square, ומשם חזרנו למסעדה הודית נחמדה מאוד שאני זוכר מהביקור הקודם בעיר.
אגב – לונדון נחשבת לבירת האוכל ההודי – ויש הטוענים שהיא אפילו מתעלה על האוכל בהודו עצמה.
מאחר והיינו רעבים (למרות שעברה פחות משעה מהשוקולד/קפה ומפשטידת הגבינה שאכלנו קודם לכן) – הזמנו כמה מנות מאוד מעניינות – וכמובן טעימות סוף…
אבל את העונש קיבלנו בסיום הארוחה: 50 פאונד לשני אנשים.
כן, חסכתי על הטיסה, המלון, ההעברות – רק בשביל 'לקבל קנס' של 50 פאונד במסעדה הודית!
ובשלב הזה אתגר האלף נמצא בסכנה…
למזלנו הרב, מזג האוויר המדהים יותר מפיצה על הקנס ההודי, והמשך היום עבר בטיול רגלי מהנה למדי ובעיקר – זול.
חזרנו למלון בסוף היום לשינה מתבקשת, שבה חלמתי – איך לא – על איך לאזן את התקציב…
ההודית שאיזנה לי את התקציב
את היום השני התחלנו לאחר שינה טובה, וביקיצה טבעית נדירה.
מיד כאשר העלינו את הוילון לחדר קיבלנו את הדבר שהכי לא ציפינו לו באמצע ינואר בלונדון: שמש ושמיים כחולים ונקיים לחלוטין מעננים!!!
הטמפרטורות אמנם היו קרירות למדי (0-5 מעלות), אבל השמש בהחלט היתה מפתיעה.
טוב, בלי להתלונן החלטנו להתחיל את היום באיזור קמדן טאון (Camden Town).
האמת היא שאת האיזור הזה של לונדון איכשהו פספסתי בביקורים הקודמים, וכעת הגיע הזמן להשלמות.
יצאנו לרכבת התחתית לאחר התארגנות זריזה והגענו לקמדן באיזור 10 בבוקר.
החלטנו להיכנס לקמדן מרקט, שהוא מתחם ממש מגניב של מסעדות וקניות, ושם בילינו כשעה.
לאחר מכן, התחלנו ללכת דרומה לאיזור Euston Station, שם נמצאות כמה מסעדות הודיות מאוד מעניינות, המגישות ארוחות בופה (אכול כפי יכולתך) בכ-7 פאונד לאדם.
למען האמת – האוכל שם היה לא פחות ממדהים – גם במגוון וגם באיכות, והכי חשוב – הוא עשה לנו תיקון משמעותי לתקציב!
אגב – טיפ חשוב איך יודעים שמסעדה הודית היא טובה:
אם מקומיים ממוצא הודי באים לשם עם חברים שלהם שאינם ממוצא הודי…
בקיצור: גם היה אוכל מעולה, גם במגוון אדיר, וגם בכמות מכובדת.
אבל גולת הכותרת היתה שחזרנו למשחק מבחינת אתגר האלף!
מה עושים עם הכסף שנחסך על הטיסה והמלון?
שאלה: מה עושים אחרי שמסיימים במסעדה הודית?
תשובה: מרגישים שהיינו צריכים לאכול פחות…
עם ההרגשה הזו החלטנו להמשיך ללכת דרומה ולהתחבר לאיזור רחוב אוקספורד הידוע.
וכמובן – כשיש כזו שמש בחוץ עם 5 מעלות – ההליכה הופכת לחוויה מאוד מהנה – ולעיתים משעשעת…
מאחר והמסעדה ההודית החזירה אותנו לתקציב, החלטנו לבדוק מה אפשר לקנות בעודף שעוד נשאר לנו.
אז מה דעתכם? איך אתם הייתם משקיעים את הכסף שנשאר?
אז אנחנו החלטנו ללכת לסוכנות של רולס רויס.
כי בכל זאת – עם טיסה ב-100 שקל אנחנו כנראה נמצאים קצת יותר קרוב ללקנות רולס רויס מאשר בלי טיסה ב-100 שקל…
ואם תהיתם – רולס רויס חדשה – הכי זולה בחנות – עולה כ-250 אלף פאונד.
ורק, אבל רק עבור מי שזה מעניין אותו: זה אמור לצאת כ-1,250 טיולים ללונדון (טיולים של 1000 ש"ח כמובן, כי למה לשלם יותר?)
שווה? אתם תשפטו.
אז בצער רב, ולמרות הפיתוי, החלטנו להגיד לנציגת המכירות האדיבה שניאלץ לוותר הפעם על הרולס רויס.
"למה?" היא שאלה.
אז ענינו לה שאנחנו פשוט מחכים למבצע של 'חבר' – הרי שם גם נותנים את המובילאיי וחיישני הרוורס בחינם…
אז אחרי החוויה המעניינת ברולס רויס, המשכנו ברחוב אוקספורד, ולאחר מכן חזרנו למלון עמוסי חוויות.
אבל עוד לפני שהיום נגמר, איכשהו הצליח גם להיות בערב שלג. בלונדון. לא ברור – כנראה שהיה צריך קצת לצנן את ההתלהבות שלנו לקראת החזרה לארץ…
לסיכום: האם אפשרי לעשות את לונדון באלפייה??
התשובה הקצרה: אמנם היה לי קצת קשה להאמין בהתחלה, אבל כן!
הניצחון הגיע ברגע שסגרתי את הטיסה, המלון וההעברות בכ-550 ש"ח לראש.
מכאן, תקציב של כ-50 פאונד ליום לראש זה משהו אפשרי בהחלט, ואפילו די בקלות.
כמובן – עד שאיזה מסעדן הודי 'עוקץ אותך' עם חשבון של 50 פאונד לזוג…
אז בשורה התחתונה, באתי ללונדון לא בשביל לטייל, אלא להוכיח שאלפייה ללונדון זה משהו אפשרי.
ובנקודה הזו החלטתי לא לחשבן יותר על הוצאות, ופשוט להנות.
וזו הנקודה הכי חשובה בטיול, ובדיוק מה שחברות הלואו קוסט מאפשרות לנו לעשות:
לחסוך כסף על הטיסה, בשביל שנוכל להוציא אותו על הדברים הבאמת חשובים –
רולס רויס.
טיסה נעימה!
