הקדמה
פעם, בשביל לנסוע לחו"ל היינו צריכים לתכנן, לקחת חופש מהעבודה ולשבור קופת חסכון.
אפילו לקנות מדריך תיירים רחמנא לצלן…
טיול לואו קוסט זה קונספט אחר.
אין בו חוויה של חופש שמתכוננים אליו חודשים מראש.
זו נסיעה ספונטנית, אופורטוניסטית – הנובעת מעצם האפשרות לנסוע במחירי בדיחה.
טיסת הלואו קוסט לא נועדה בשביל להנות משירות של מלכים, כסאות נוחים, ארוחת גורמה ושמפניה – וכל זה בשיא העונה.
טיסת הלואו קוסט הטיפוסית דומה יותר לאוטובוס – להביא אותך מנקודה א' לנקודה ב' – וזה מה שיפה בה.
וכשמדברים על טיסות כאלה – חברה אחת מתבלטת מעל היתר – Ryanair.
הטיסה של Ryanair לפאפוס בקפריסין היא טיסת הלואו קוסט האולטימטיבית: היא קצרה ברמה שערורייתית וזולה ברמה עוד יותר שערורייתית.
זה מאפשר לבצע גיחה לחו"ל ליעד שבמצב רגיל לא היינו בכלל שוקלים לבקר בו, ובזמן שרובנו שקועים בו עמוק בעבודה.
ואלה הדברים שהופכים את הטיול הזה למהנה כל כך – הוא נוצר מכלום, והמחיר שלו קרוב לכלום.
אבל הוא יוצר כ"כ הרבה ערך לכל המעורבים – לנו כנוסעים, ליעד התיירות, ולחברת הלואו קוסט – שחייבים פשוט להעריך את זה.
ועל זה נאמר – Win-Win-Win…
וזו בדיוק הסיבה שהביאה אותי להחלטה המתבקשת: לעשות סקירה מקיפה של איך נראית טיסת לואו קוסט ב-20 אירו.
אז איך בדיוק אפשר לצאת פראייר כשמזמינים טיסה של 20 אירו?
ובכן, אני "צד" טיסות זולות כבר שנים.
אבל כשראיתי את הטיסה הזו אי שם לפני 3 חודשים ב-20 אירו – לא האמנתי למספר הזה, הוא היה חריג בכל קנה מידה.
מיד הזמנתי את הטיסה לי ולאחי, וכבר בניתי על להשוויץ כמו משוגע שאני טס כ"כ בזול.
אפילו פתחתי קבוצת פייסבוק למציאת טיסות זולות, והכנתי את הדרכון שלי להרבה חותמות השנה.
אבל לעולם יש דרך מאוד אירונית "להתעלל" באנשים…
כי בזמן שהייתי בטיול – מצאתי טיסה זהה בשבוע שאחרי ב-10 אירו (אפילו כולל את החזור), מה שהרס לי לגמרי את התוכניות…
האמת היא ששקלתי ברצינות לקנות מיד גם את הטיסה ב-10 אירו – רק בגלל הבושה 🙂
מוסר ההשכל כאן הוא שהמגמה של הלואו קוסט רק הולכת ומתעצמת – ואנחנו כתיירים נהנים יותר.
חוץ ממני כמובן, לאור העובדה שיצאתי פראייר…
ההכנה לטיסה
בטיסות לואו קוסט יש דבר אחד שהוא קריטי: לזכור להדפיס את כרטיס העליה למטוס.
האינטרנט מלא בסיפורים על אנשים ששכחו/ לא הצליחו להדפיס את כרטיסי העליה למטוס, או שאיבדו אותם, הכלב אכל אותם או שאר מרעין בישין.
התוצאה היתה זהה: קנס של כ-50 פאונד/אירו בשדה התעופה.
בשביל להימנע מהגורל האכזר הזה, חשוב לעשות צ'קאין באינטרנט ולהדפיס את הכרטיסים מבעוד מועד.
בריאנאייר יש גם אפליקציה, שלא מחייבת הדפסה, אבל משום מה לא הצלחתי לעשות שם צ'קאין ליותר מנוסע אחד.
אני מניח שאפשר לתת לכל נוסע בהזמנה לעשות צ'קאין בעצמו, אבל לא בדקתי את זה.
אגב, חשוב לדעת שאם לא הזמנתם מושבים אפשר לעשות צ'קאין רק 4 ימים לפני הטיסה.
זה נכון גם לטיסה הלוך וגם לטיסה חזור.
לכן, אם אתם נוסעים לחו"ל ליותר מ-3 ימים זה עשוי להיות בעייתי – כי צריך למצוא שם מקום להדפיס את כרטיס העליה למטוס.
ההמלצה שלי:
אם לבחור מושב עולה משהו סביר (2-3 אירו) – לשריין מושב.
אז תוכלו לעשות צ'קאין גם חודש מראש – ולהיות עם ראש נקי לנסיעה.
במקרה של הטיסה לקפריסין – הטיסה עלתה 20 אירו, ומושב היה עולה עוד 6 אירו לכיוון – אז ברור שזה לא היה כדאי…
עוד בסעיף ההכנה לנסיעה – מלונות.
וכאן שוב אפשר להנות מתקופת השפל ביעד – המלונות ריקים, יש מחירים ממש זולים ואפשר לקחת את המלונות הכי טובים – רק תבחרו מה שמתאים לכם.
בפאפוס אפשר למצוא מלונות או דירות ברמה מאוד גבוהה, במיקום יחסית טוב ובמחיר של כ-35 אירו ללילה.
אמנם "הון תועפות" ביחס לטיסה, אבל עדיין – נמוך 🙂
לפני הטיסה
לפני מספר חודשים חנכו מחדש את טרמינל 1 לשימוש בטיסות לואו קוסט בינלאומיות.
זו היתה הזדמנות מצוינת לחזור לזכרונות הנעימים מהטרמינל הזה – אני חושב שהפעם האחרונה שטסתי משם לחו"ל היתה אי שם בתחילת שנות האלפיים…
למי שמגיע ברכבת – יש שאטל חינמי בין טרמינל 3 לטרמינל 1.
התדירות משתנה לפי העונה, אבל נכון להיום (נוב' 2017) השאטל יוצא בגדול כל 15 דקות מהשער האחרון בקומת הטיסות היוצאות, ולוקח כ-5 דקות.
אז מה התחדש בטרמינל 1? לא הרבה – הוא עדיין יחסית קטן, אבל סה"כ יש בו את כל מה שצריך לפני הטיסה.
אני לא יודע אם זה מייצג, אבל ההגעה שלי לדיוטי פרי מעולם לא היתה מהירה כ"כ.
אני חושב שלקח לי אולי חמש דקות – מהרגע שנכנסתי לטרמינל ועד שסיימתי את הבידוק.
ההמלצה הכי ברורה כאן – ותרו על המזוודות ותחסכו זמן יקר של עמידה בתורים.
כיאה לטרמינל המוקדש כולו לטיסות לואו קוסט, ישנם אינספור מתקנים למדידת גודל כבודת היד.
זה עד כדי כך בולט, שהבטחתי לעצמי שבפעם הבאה שאהיה שם – אבדוק אם נכנסת לשם שקית של סופר – רק לצורך השעשוע של לנסות לעלות לטיסה לחו"ל רק עם שקית…
הטיסה
בטיסות הלואו קוסט אין שרוול מתוך הטרמינל. למטוס מגיעים בשיטה הישנה והטובה של אוטובוס + מדרגות.
האמת היא שכשראינו את המטוס – הופתעתי. אז זה אמנם רק 20 אירו, אבל מדובר אשכרה במטוס עם כנפיים, מנועים, גלגלים. אפילו מושבים… נכון מפתיע?
איך שנכנסנו למטוס פחדתי לתת לדייל את כרטיס העליה למטוס – שלא יחייב אותנו בעוד כמה יורו על דמי שאילת שאלות או משהו דומה, אבל לא יכולתי להתאפק ולשאול אותו מי כאן זה ראיין – זה כמעט עלה לי בקנס של עוד 20 אירו…
המטוס לא היה מלא – להערכתי – כ-60-75% תפוסה. הופתעתי קצת כי ציפיתי שהמטוס יהיה מלא לגמרי – אבל רוב הסיכויים שריאנאייר המציאו מכונה משומנת היטב שיודעת להרוויח יפה גם בתנאים האלה.
מעל 20% רווח תפעולי – זה מה שהחברה הזו יודעת לייצר – מול בקושי 5% בקרב החברות הסדירות.
זה מטורף – ומדהים לראות את זה בפעולה.
עוד משהו שהפתיע אותי לטובה הוא המושבים – אני חייב להודות שהיה לי די מרווח ונוח.
הכסאות אחלה, וזה שאי אפשר להשעין אותם אחורה זה דווקא יתרון – אין ויכוחים על מקום.
כנראה שבטיסה של שעה גם לשבת על ארגז יהיה נוח – מה שכמובן נותן לי תירוץ להזמין את הטיסה הבאה איתם ליעד רחוק יותר.
אני רק צריך לוודא שלא יעקצו אותי שוב במחיר 🙂
אה, ועוד דבר לגבי המושבים:
אם אתם נוסעים בזוג או יותר, ולא הזמנתם מקומות – כנראה שיושיבו אתכם בנפרד.
בטיסה הלוך הושיבו אותי בתחילת המטוס, ואת אחי בסוף המטוס.
היינו כל כך רחוקים, שלא ראינו אחד את השני, וכשהוא שאל אותי בווטסאפ איפה אני נמצא (כמובן לפני שהמטוס יצא) – פשוט שלחתי לו מיקום…
איכשהו זה עבד – כי בסופו של דבר ישבנו יחד במטוס.
בטיסה חזור קרה מקרה מעניין אחר: את אחי הושיבו 2 שורות מאחוריי.
לידי ישבה בחורה, וליד אחי ישב החבר שלה, אז עשינו קומבינה והתחלפנו…
לקחת 2 אנשים שטסים יחד ולפצל אותם עם זוג נוסף בשביל לשכנע אותם להוסיף כסף למושבים – יכול היה לעצבן אנשים מסוימים, או להצחיק אנשים אחרים.
אבל האמת היא שזה פשוט חלק מהמכונה המשומנת הנקראת 'חברת לואו קוסט', ומאפשרת לנו, בתנאים מסוימים, לטוס ממש ממש בזול.
אז הם מנסים להוציא עוד קצת כסף בהזמנת מושבים. לפעמים זה מצליח – ולפעמים לא.
עוד דבר מפתיע בטיסה היה, שהרבה אנשים קנו דברים במטוס.
למען האמת – כ"כ הרבה אנשים קנו אוכל, שהדיילים הגיעו בקושי לשליש מטוס עם העגלה לפני שקיפלו אותה בשביל לנחות…
ודבר אחרון לגבי הטיסה – היו סיפורים ושמועות שריאנאייר מנסה להוביל מהלך של תשלום של יורו עבור כניסה לשירותים.
המהלך אמנם לא הצליח, אבל רק לצורך החוויה נכנסתי לשירותים לבדוק.
אולי זה בכלל הפחד מהתשלום, ואולי פשוט הטיסה היתה קצרה מדי בשביל שירותים – אבל גיליתי שהם נקיים כאילו אני הראשון שנכנס לשם באותו היום… 🙂
טוב, אז מה יש לעשות בקפריסין?
בפאפוס יש כמה מקומות נחמדים – אתר ארכיאולוגי של פסיפסים וקברי צדיקי… אה, סליחה, קברי מלכים. תכל'ס – יפה, באמת יפה.
כשביקרנו באתר הזה פתאום נפל לי האסימון על הערך האדיר שחברות הלואו-קוסט בכלל, ו-Ryanair בפרט, מביאות:
במצב "רגיל" כנראה שלא הייתי שוקל לנסוע לקפריסין, ו/או לפאפוס. הרי לכאורה מה איבדתי שם?
אבל כשהטיסה לשם עולה לנו 20 אירו – זה No Brainer – ברור שניסע – הרי נמצא שם כבר מה לעשות, נכון?
אז זה הערך האדיר של לואו קוסט – הוא מאפשר לכולנו לטוס יותר, וליעדים שבדר"כ לא היינו שוקלים… ככה גם אנחנו נהנים מחופשה במחירי רצפה, וגם המדינה שאליה נוסעים נהנית מתיירות שנוצרה מכלום – במקרים רבים בתקופת השפל. אה, וכמובן – גם ריאנאייר מרוויחה. ערך מדהים.
אגב, אני ממליץ בחום להוריד אפליקציה בשם Google Trips. האפליקציה הזו מציגה לכם תמונת 360 מעלות של כל מהשתצטרכו בטיול הקרוב:
היא מרכזת במקום אחד את הואוצ'רים שלכם לטיסה ולמלון, היא מציגה לכם אטרקציות ומה לעשות ביעד, איפה לאכול ואפילו קופונים להנחות.
ואפשר להוריד למכשיר שלכם מבעוד מועד איזורים כך שתוכלו לגשת אליהם גם ללא חיבור לאינטנט.
מומלץ בחום.
קצת טבע
מאחר ותכננו להיות בקפריסין יומיים תמימים, לקחנו רכב בשדה התעופה בשביל 'לטחון את האי'.
הנהיגה אמנם בצד שמאל (וההגה במכוניות בצד ימין) – אבל מתרגלים לזה מהר מאוד אם "עושים סוויץ'" בראש של להיצמד לשמאל. רק אל תשכחו להפוך הכל בחזרה בארץ…
עוד משהו מעניין לגבי הרכבים בקפריסין: התפלאתי לגלות שידית האיתות נמצאת בצד שמאל, וכמובן גם ידית ההילוכים. אני לא ממש מבין את הקטע הזה – הרי ככה אי אפשר גם לאותת וגם להעביר הילוך, אלא צריך לבחור מה לעשות קודם…
לא שזה ממש משנה לנהג הישראלי המצוי, כי אם לשפוט לפי המצב בכבישי ישראל – רק אחוז קטן מהרכבים כאן בכלל מגיע מהמפעל עם האבזור הזה שנקרא ידית איתות…
אבל מעבר לעניין האיתות והעברת ההילוכים במקביל – יש עוד בעיה אחת חמורה בהגה בצד ימין וידית איתות בצד שמאל (כמו בארץ):
ככה מפספסים את המחזה המשעשע במיוחד (מוכר במיוחד למי שביקר באוסטרליה וניו-זילנד) של לנסות לאותת ולגלות שהפעלנו בטעות את הוישרים – כי הידיות הפוכות :). חמור מאוד…
בכל אופן, בקפריסין יש נופים יפהפיים – בעיקר בהרי הטרודוס – כשעה וחצי מפאפוס. הדרך מפאפוס לאולימפוס (ההר הגבוה בקפריסין) מזכירה מאוד את הגליל העליון, ויש בה לא מעט בתי קפה ציוריים על הדרך, מומלץ לשתות קפה קפריסאי (דומה לקפה הטורקי), ולהזמין גבינת חלומי…
ואם בטבע עסקינן – אז קצת לגבי מזג האוויר.
האמת היא שהוא די דומה לישראל, עם כמה מעלות פחות (זה אי – והוא קצת יותר צפוני מאיתנו).
באולימפוס (ההר הגבוה בקפריסין – כמעט 2000 מ') – היה קצת יותר קר – עם 8 מעלות בלבד. למי שמגיע לשם בחורף – חשוב לשים לב לשלג.
גשם זה כבר עניין של מזל בעונה הזו, אבל בשביל 20 אירו אפשר ואף מומלץ לקחת את הצ'אנס.
ומה יש חוץ מטבע?
אם נמאס לכם מטבע – כמעט בכל עיר בקפריסין תוכלו לראות עתיקות.
ואם נמאס לכם מעתיקות – בפאפוס, לימסול וניקוסיה יש מספיק קניונים (ובאחלה מחיר).
עוד חוויה מומלצת – לאכול ארוחת מאזטים בטברנה. חשוב לציין שחלק גדול מהמקומות בקפריסין נסגר ב-22 או אפילו ב-23 בלילה – אז קחו את זה בחשבון בשביל שלא תלכו לישון רעבים.
אגב, אם אתם מתגעגעים לטעם האמריקני – יש בקניונים (כולל פאפוס) רשתות שאין בארץ – כמו Taco Bell, TGI Fridays ואפילו Cold-Stone.
בכלל, הקרבה לארץ והמחירים המצחיקים של הטיסות מאפשרים לעשות 'גיחה' של יום אם במקרה חשקה נפשכם בגלידה, בטאקו או במאזטים שלא מצאתם בארץ.
החזרה לארץ
אז בפאפוס יש משהו שעוד לא נתקלתי בו – לפני העלייה למטוס, יוצאים מהטרמינל והולכים בחוץ למעין שטח היערכות מגודר עם שערי מתכת, שבו ממתינים כרבע שעה לנציג שיוביל אתכם למטוס ברגל 50 מטר. ייחודי…
אבל אולי זה עדיף על הבלגאן שאחרי הנחיתה בנתב"ג – אני חושב שרק בישראל צריך שהטייס יפתח את החלון ויעשה תנועות עם הידיים לנוסעים להתרחק מהכנף ומהמנוע אחרי הטיסה. אין כמו בבית… 🙂
אז לאחר הנחיתה בחזרה בנתב"ג – האוטובוס הסיעו את הנוסעים לטרמינל 3, ומשם הכל סטנדרטי (ביקורת דרכונים וכו').
אגב – נראה לי שישראל זה המקום היחיד בעולם שבו אתה מסתחבק עם שוטר ההגירה ואומר לו "תודה אחי, שתהיה לך אחלה משמרת"…
סיכום
במשפט: אחלה טיול, מומלץ לכל מי שמחפש גיחה קצרה לחו"ל.
אבל עזבו אתכם – 20 אירו טיסה, ועוד יצאתי פראייר. היתר לא ממש חשוב :)…
